מריחים את ההצלחה
חמישי, 27 באוגוסט 2009אני לא יודע אם גם אתכם ניסו לשכנע להצטרף לאג’ל, עסקת הפירמידה המפוקפקת שפשטה בעיר כמו שריפה בשדה של גידולים דליקים במיוחד לפני כשנתיים, אבל בהתחשב בכמות החברים שלי שהשתתפו בעסק לזמן קצר, זומנו למצגות, בדקו את השטח או סתם קיבלו הצעה שאי אפשר לסרב לה לחיים של עושר, אושר והכנסה פסיבית, אני די הרגשתי left out לתקופה מסויימת.
מצד שני, כמו שחברה טובה מאוד שלי אמרה לי: אנחנו ידענו שאתה לא תהיה פתוח לדברים כאלה. והיא צדקה. דברים נוספים שאני לא פתוח אליהם זה דחיפת חרקים לאזניים, ליקוק של שקעי חשמל ונסיעה בכבישים בין עירוניים בחלון פתוח תוך שאני שומע שירים של מושיק עפיה בשיא הווליום. איך שאני רואה את זה, הכנסה פסיבית יש רק במקלחות של הכלא.
אבל בואו נחזור שניה לאג’ל. אתמול החנתי את הרכב שלי מאחורי אוטו מגעיל במיוחד. חבוט, מכוער, מטונף ובעיקר מצופה בכל הטוב שיש לאוכלוסיית הציפורים של תל אביב להציע. על הבונבון המוטורי הזה התנוסס בגאווה סטיקר שאיפשר להבין איפה מסתיים הסיפור הזה של העושר, האושר וההכנסה הפסיבית. אני מקווה בשביל בעל הרכב שהסבון לא יחליק לו מהיד.