בסוף השבוע האחרון נקלעתי לרחובות, עיר הולדתי. עברו כבר די הרבה שנים מאז הסתובבתי שם בפעם האחרונה, והפרספקטיבה שהזמן הזה העניק לי מחייבת אותי אותי להודות, מדובר בחתיכת מקום מכוער.
אם ארכיטקטורה היא שירה שקפאה, הרי שרחובות מלאה בבניינים שהם ערימות צואה שנשכחו במקפיא. בחרתי שתי דוגמאות שקפצו לי לעין במיוחד במהלך הסיור הקצר שערכתי, אבל יש עוד הרבה מאיפה שאלה באו. לעשות תחרות הבניין המכוער ברחובות זה כמו לעשות תחרות השפם היפה בבית זונות בטג’קיסטן - כולם ווינרים.
והנה נערות החן:
רח’ בר שאול 2 - כל הבניין כולו מלא בבליטות משונות, חורים איפה שלא אומרים להיות חורים ופרופורציות משונות, אבל מה שהופך אותו לפנינה אמיתית זה החיפוי שלו, אריחי קרמיקה אפורים מבריקים שנראים כמו משהו ששייך לשירותים ציבוריים בקניון בת ימי.

יפיפיה מס’ 2: אחד העם 19. מדובר בבנין סיקסטיז-סבנטיז אופיני עם כל הכיעור המתבקש, אבל הפעם עם הערך המוסף של עמודי תמיכה שנושאים בקושי את התפלצת הזאת כמו סוג של שושנות בטון, או אם תרצו, כמו אצבעות ששלוחות אל השמיים בשאלה אילמת - למה?