גרבילים של תשוקה

חזרתי. תרשו לי לחסוך מכם את שלל הקלישאות הרומנטיות סטייל: “ניו-יורק מדהימה בסתיו”, או “אתם חייבים לנסות את התפריט החדש של בלת’זר בסוהו” או “מישהו חייב לעשות משהו עם כל הכושים האלה”. מה שכן, עיר שבה בסופרמרקט מוכרים 18 סוגים של סוכר (ספרתי), נהג המונית שלך נראה כמו נציג עז א-דין אל-קסאם בתפוצות ושבנמל התעופה שלה לוקחים ממך טביעת רקטום, היא בהחלט עיר שגורמת לי להרגיש בבית.

אני גם אחסוך מכם את כל התמונות התיירותיות שצילמתי, את הזבל הזה אני שומר לחברים בפייסבוק. כי מי שלא ראה תמונה של אשכנזי קטן עומד בהבעת חשיבות עצמית כשמאחוריו 3 עלמות מאביניון כאילו לא ראה תמונה משעממת בחייו. במקום זה אני אראה לכם את התמונות שצילמתי בשעה וחצי המשעממות ביותר שהעברתי בניו-יורק, שבהם ת’ הסתובבה בדווין ריד שזה המקבילה של הגויים לסופר-פארם ואני הסתובבתי אחריה בין המדפים ורציתי למות. אז במקום למות צילמתי כמה מהמוצרים היותר ביזאריים שראיתי שם. למשל:

יש משהו מצחיק בזה שעל כל חבילות הטיטולים שמיועדות לתינוקות לבנים התינוקות מצולמים זוחלים בחיוך לכיוון האמא או מתגלגלים על הגב בהנאה בעוד שעל חבילות הטיטולים שמיועדות לתינוקות שחורים זה תמיד נראה כאילו הם בורחים ממשהו:

אני כמעט מפחד לשאול מה קרה לקודמת:

או הבובה הקריפית הזאת שהתחבאה בין ערימת פיות קטנות וחמודות. אם הייתי בקטע של כיתובי תמונה כנראה שהכיתוב היה “דויד היה נמוך ושמנמן, אבל זה לא הפריע לו להתלבש כמו פייה”:

אבל מה, היה כיף. ניו-יורק מדהימה בסתיו ואתם באמת חייבים לנסות את התפריט החדש של בלת’זר. מישהו יודע מתי מתחילים הסיילים של הקיץ?

היום עברתי ליד שלט בניו-יורק שהכריז על שם הרחוב - Gay Street, והתאפקתי לא לצלם אותו.